טיול לסרי לנקה 

 כתב : גיא נוימן


מקדש השן הקדושה
בודהיסטים מזרם הת'רוואדה (Theravada), החיים בדרום מזרח אסיה רואים בקנדי את אתר העלייה לרגל החשוב ביותר בסרי לנקה. בסמוך לאגם היפה שבמרכז העיר ממוקם מקדש השן (Tooth relic temple): לפי האמונה נמצאת כאן אחת משיני הבודהא, שנלקחה בשנת 543 לפנה"ס מגופתו דקות ספורות לפני שעלתה בלהבות.
נסיכה מקומית הטמינה במאה הרביעית לפנה"ס את השן בתוך שערותיה, והעבירה אותה בגניבה לסרי לנקה, כאן היא זוכה להערצה ולכבוד.
מידי יום מגיעים המוני צליינים עם משפחותיהם לביקור במקדש הנערץ, ומבקשים בקשות מהבודהא.
בסוף חודש יולי ובתחילת חודש אוגוסט, במשך 10 ימים, חוגגים תושבי קנדי את "פסטיבל פרהרה"  (Perahera), הנחשב לאחד הגדולים והצבעוניים באסיה כולה. אז מתקיים ברחובות העיר מצעד מוזיקלי לכבוד השן הקדושה,  במהלכו נערך  מצעד ססגוני המורכב מתושבים, מאמינים ועשרות פילים מקושטים לתפארה. את המצעד מלווים ריקודים מחשמלים והופעות של  סגפנים.
 בנוסף למצעד מתקיימים בתחומי המקדש פוג'אס (Pujas), טקסים דתיים בודהיסטיים מיוחדים.  על פי האמונה כל המשתתף בטקסים הללו,  זוכה לקארמה טובה, ולזכותו ולזכות משפחתו נזקפות מצוות רבות המקרבות אותו אל הנירוונה הנכספת.

עבודת ילדים במטעי התה
האזור ההררי של סרילנקה שונה מאד משאר חלקיו של האי. בעוד שלאורך החופים מזג האוויר חם ולח, בהרים האקלים ממוזג, ובשעות הערב אפילו קריר.
זוהי "ארץ התה של סרילנקה", שבליבה, בגובה של 1,899 מטר מעל פני הים שוכנת העיר נווארה אליה  (Nuwara Elia). הדרך המפותלת העולה לעיר חוצה כפרים ציוריים, הפזורים על ההרים, ועוברת בנופים קסומים של הרים, נהרות, מפלים, יערות ומטעי תה.
ביקור בעיירה עצמה כמוהו כמסע בזמן אל התקופה הבריטית הקולוניאלית: מבני לבנים אדומים, מגרשי גולף ואפילו מרוצי סוסים (ושלא לדבר על האווירה ה"אנגלית" הקרירה והגשומה).
עד שנת 1972 נודעה סרילנקה בשם ציילון. מפעלי התה הפועלים גם כיום בחבל ההררי של האי, שומרים עד היום על המותג "תה ציילון", שנחשב  היום ובעבר למשובח בעולם.
בתוך מטעי התה הירוקים ניתן להבחין בבדים הצבעוניים של  קוטפות התה, סל קש צמוד לגבן, וידיהן ממיינות  במיומנות של שנים, את העלים הצעירים והעדינים ביותר. אז נאספים עלי התה ומובלים אל המפעל הסמוך ליבוש ואריזה. חלק מהתה נותר בצורתו זו כתה ירוק, אך מרבית העלים יעברו תהליך תסיסה, ויהפכו  לתה שחור. מכאן משווק התה לעולם כולו. ילדים יהנו מאוד לסייע בקטיף. נכון שפה ושם יכולות לקרות תקלות מצערות כמו עלים גסים וגדולים שיכנסו לסל, פה ושם ישבר ענף, אבל הצחוק, שבירת בשגרה והקשר הבלתי אמצעי בין הילדים למקומיים הם כמה גורמים שמהווים סיבה מצוינת להפשיל שרוולים ולהתערבב קצת עם המקומיים. 

השודדים של העצים
סרי לנקה היושבת קרוב מאד לקו המשווה זוכה לכמות נכבדת של משקעים. מזג האוויר החם ברוב ימות השנה יוצר תנאים של חממה טרופית. התוצאה: צמחיה מרהיבה בכל פינה. במקום כה ירוק רק טבעי הוא לראות להקות קופים הנמצאות כאן, שם ובכל מקום ונוכחותם מורגשת בעיקר באתרים הדתיים בסרילנקה.
הקופים בסרילנקה נפוצים כמעט כמו חתולי הרחוב אצלנו. למעט מקרים עגומים של שוד ארטיקים וגלידות מילדים או חטיפת בננות מאישה בשוק, הרי שהם חיים בשלווה עם האוכלוסייה המקומית ועם עולי הרגל. לעיתים זוכים הקופים במתנות מהצליינים, הרואים בהם בעל חיים בעל זכות מיוחדת שאין לפגוע בו.
הקשר בין הקופים לבין אתרי הדת נוצר בזכות המיתוס של הראמאיאנה (Ramayana), הסיפור המפורסם על האל ראמה והאל הקוף האנומן (Hanoman)  הוא סיפור עליו גדל כל ילד בדרום מזרח אסיה .
את אתרי הדת של סרי לנקה ניתן לזהות מרחוק. בתוך הנופים הירוקים על ראשי הפסגות בולטות הסטופות הלבנות, סמל הבודהיזם.
מקדש דמבולה (Dambula) הוא אחד מאתרים אלו. המקדש ממוקם על גבעה, ובנוי סביב מספר מערות טבעיות, שקושטו במאות פסלי בודהא וציורי קיר. למרות המקדש המרשים והיער הירוק שמסביבו את ההצגה כצפוי, גונבת להקת הקופים הגדולה החיה על הגבעה בה ממוקם המקדש. מעת לעת כאשר משפחה עם ילדים מטפסת לאיטה במעלה המדרגות המובילות למקדש, עומדים קופים רבים בהיכון, בתקווה לחטוף משהו מהחטיפים.
בסמוך למקדש דוכן קטן  ובו  מזון ושתייה לעולי הרגל המגיעים למקום. מומלץ לנוח מעמל הדרך, לשתות  חלב קוקוס היישר מהאגוז  ולאכול ארטיקים.
מידי פעם מסתובב בעל המקום עם מקל קטן בידו ומניס את הקופים המביטים באורחים מלמעלה מקווים לזכות במשהו מן השלל, שיגוון מעט את  התפריט היומי המורכב מזרעים, צמחים וחרקים.


סיפור הראמיאנה וקופי סרי לנקה
טיול לסרי לנקה לא יהיה מושלם מבלי לספר, ולו בקצרה, את האפוס ההינדי האהוב על צעירים ומבוגרים כאחד שמרכזו בסרילנקה.
אביו של הנסיך ראמה (Rama) רצה להוריש את המלוכה לבנו הבכור, אך בשל הבטחה שהבטיח בעבר לאחת מנשותיו הצעירות, נאלץ להיענות לרצונה, ולשלוח את ראמה לגלות. לאקשמאן (Lakshman) - אחיו הצעיר של ראמה, ואשתו האהובה סיטה (Sita) סירבו מסרבים להיפרד ממנו, ושלושתם עזבו את העיר ונבלעו ביערות.
בעת נדודי השלישייה רואה רוואנה (Ravana), מלך השדים, את סיטה היפה, ומתאהב בה.
ראוונה מפעיל את כל כישוריו, מתחבל תחבולות, ואפילו שולח שדים מחופשים לעזרתו. כאשר מצליח לבסוף מלך השדים להפריד בין שני האחים לבין סיטה, הוא חוטף אותה, ומביא אותה לארמונו שבאי לנקה.
תוך כדי החיפושים אחרי סיטה מגיעים ראמה ואחיו אל שבט גדול של קופים, שם מצווה מלך הקופים על הגנרל האנומן (Hanoman), בעל הכוחות המופלאים, לעזור לאחים המודאגים למצוא את סיטה.
עם הזמן הופך האנומן להיות לחברו הטוב ומשרתו הנאמן של ראמה, המצליח, בכוחותיו המופלאים לאתר את סיטה. יחד עם ראמא ואחיו הם מגייסים את צבא הקופים, מעבירים אותו על גבי אחד הקופים, שהגדיל את גופו  והפך לגשרענק  שאורכו 70 קילומטרים. החבורה כולה  עוברת מהודו  לאי לנקה. לאחר קרב קשה ובעיות מצפוניות של חלק מהשדים, משוחררת לבסוף סיטה האומללה, והדרמה באה, לפחות לעת עתה, לסיומה.
סיפור הראמיאנה היה אחת הדרכים העיקריות ללמד את העם מסרים כמו טוב ורע, הרגלי מוסר, ונורמות  התנהגות בחברה.
הסיפור, המיתוס והאגדות סביבו גרמו לתושבי סרלינקה להעריץ את הקופים ולהפוך אותם, לבעלי החיים החשובים והדומיננטיים באי. שני סוגי הקופים הנפוצים הם הלנגור (Langur) והמקאק (Maquaq). למרות שבחלק מהאתרים, בעיקר בערים הגדולות, מהווים הקופים מטרד של ממש, בסרלינקה מתייחסיים אליהם בסלחנות ובחיבה. אחרי הכל מדובר  בחייליו של האנומן. 


הממלכות הקדומות של האי
בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שהשמש שולחת את קרניה הלוהטות, אנו עושים את דרכנו אל מה שנחשב על ידי מטיילים רבים לחוויה העיקרית בכל טיול לסרילנקה - הטיפוס על סלע סיגיריה  (Sigiriya) -. מלמטה נראה הסלע קשוח ובלתי מושג. אבל האנרגיה של הבוקר והמוטיבציה לכבוש את ההר, עושה את שלה, ועד מהרה אנחנו מוצאים את עצמנו  מתפתלים עם השביל והמדרגות הגבוהות לכוון הפסגה.
המבצר המלכותי המרשים נבנה במאה החמישית לספירה על גבי סלע גרניט עצום ומאסיבי. המבנה  שימש כארמון מבוצר במשך יותר מ-18 שנה.
בשעות הבוקר האוויר קריר והראות טובה, ועם זאת מרגישים את המאמץ. באמצע הדרך הלחיים כבר סמוקות, ואני מוצא את עצמי צועד עם טל היושב במנשא שעל גבי ותומר בן השלוש על הידיים מקדימה. מנוחה קלה מאוששת את כולם ואפילו הילדים מגלים עניין מיוחד ב 22 ציורי הפרסקו המתארים ללא בושה את נשות המלך ופילגשיו חשופות החזה. מעט מהציורים העתיקים ששרדו את תלאות הזמן מלמדים על מושגי היופי של העבר: תלבושות, תסרוקות, תכשיטים, וכמובן החמוקיים המעוגלים והמושלמים של הנשים שעינגו את המלך בגופן.
באנורדפורה  (Anuradhapura), ששימשה לפני כ 2,500 שנה כבירתה הראשונה של
סרילנקה מתקיים מידי ערב טקס דתי מיוחד. אל עץ ה"בו" (סוג של פיקוס) המפורסם ביותר בסרילנקה מגיעים מקומיים רבים. כאן, תחת ענפי עץ אדיר ממדים, השולח שורשי אוויר לכל סביבותיו, הם מתכנסים לתפילה: מתופפים ותוקעים בחצוצרה, נזירות משננות  מנטרות בודהיסטיות וכולם שמחים לברכה.
כאשר אנחנו היינו שם נקטעו לרגע הניגונים והתפילות והקהל הרב שגדש את המקום חייך במאור פנים אל  שני הילדים הלבנבנים ותכולי העיניים, ילדי,  שזכו  לברכה משתי הנזירות הזקנות והחביבות.
לפי האמונה מקורו של העץ הקדוש בענף, שהובא מעץ הפיקוס תחתיו ישב הבודהה בעת שהגיע להארה. ככל הנראה הובא הענף לאי במאה השלישית לפנה"ס, שם ניטע בידי אחותו של אחד המלכים, שהפכה את אנוראדפורה לאתר צליינות חשוב. הבודהיסטים, אגב מהווים 70% מאוכלוסייתה של סרילנקה המונה כ- 20 מיליון איש.
ההיסטוריה של סרי לנקה רצופה מאבקים בין נסיכויות קטנות שהתקיימו בחלקים שונים של האי. אחד המוקדים התרבותיים העיקריים של האי הייתה העיר פולונרואה (Polonnaruwa), הייתה בירתה העתיקה של סרילנקה במאות ה 11-13 לספירה. הארמונות, מאגרי מים ופסלי הבודהא החצובים בה יוצרים רושם עז, אך כמו תמיד גונבים את ההצגה האטרקציות שבדרך: הכפריים, הילדים המסתובבים באזור, הנופים הירוקים, וכמובן המון המון קופים.
 

שוכני החולות והים
החופים הלבנים המדהימים של סרילנקה שמשכו במשך שנים נופשים וגולשים מהעולם כולו, חוזרים לאט אבל בטוח ליופי הבראשיתי שאפיין אותם לפני הפגיעה הקשה של גל הצונאמי האדיר שפגע בדרום האי בדצמבר 2004.
לאורך החוף המערבי של האי ממוקמות מספר חוות צבים, שמטרתן לשמור על צבי הים. דייגים מסיירים לאורך החופים, אוספים ביצים מתוך בורות הטלה של נקבות צבי הים, ומעבירים אותם לחווה. שם, הרחק מכל טורף פוטנציאלי, ממתינות הביצים כשישים יום עד לבקיעה. הצבים הזעירים מועברים למשך מספר ימים לבריכות מי ים, ולאחר מכן משוחררים לאוקיאנוס.
תקציבי המשרד לאיכות הסביבה בסרילנקה נמוכים, ולפיכך נוהגים התיירים לתרום לחוות הללו דמי ביקור סמליים ולסייע בכך לאחזקתן.  גם התושבים תורמים מעט לחוות מתוך אמונה ותקוה לזכות בקארמה חיובית כתוצאה מפעולות מוסריות.       
ביקור באחת מהחוות האלו הוא דבר מדהים: הבריכות הקטנות מלאות בצבי ים קטנים בגודל של כשמונה סנטימטרים, השוחים להנאתם ללא כל סכנה. רק העיניים הנוצצות וההתרגשות הבלתי נכבשת של ילד הנקלע למקום כזה, וזוכה ללטף, לבחור ולאחוז בידו בעדינות צבים
בני יום, מעידים על עוצמת המפגש המיוחד.
העיר גול (Galle) שבחופה הדרומי של סרילנקה נחשבת לאחת היפות שבערי החוף. ההולנדים שהגיעו לכאן במאה ה-17 הקימו מבצר, והפכו את העיר לנמל  החשוב במקום. במשך עשרות שנים הועברו מכאן תבלינים וסחורות לעבר הנמל העשיר של אמסטרדם, עד שהגיעו הבריטים וביססו את נוכחותם במקום.
על החוף ממש, בין הבתים הקולוניאליים שנותרו מהתקופה ההולנדית, מפעילים הדייגים המקומיים את שוק הדגים של האי. בשעות הבוקר חוזרות הסירות הקטנות אל החוף, ופורקות כאן את שלל הלילה. האוקינוס ההודי המקיף את סרילנקה הוא עשיר ביותר, ושפע הדגים כאן הוא בדרך כלל מגוון ביותר.
חלק מהדייגים של סרילנקה מרוויחים את לחמם לא בעזרת סירות אלא בעזרת עמודים גבוהים, התקועים בתוך המים, מספר מטרים מהחוף. מהעמודים זורקים הדייגים, הממשיכים את מסורת אבותיהם, את  החכה למים.
בסמוך לחוף נמצא גם שוק הירקות והפירות של גול. הפירות הטרופיים בהם התברך האי הם חגיגה לחיך ולעיניים. בנוסף למנגו, הפפאיה, הפסיפלורה והאננסים המוכרים, ניתן למצוא גם פירות אקזוטיים יותר ומוכרים פחות  כמו תמרינד, רמבוטן, מנגוסטין ג'ק פרוט, וכמובן גם את הדוריאן (Durian) הבלתי נשכח.
פרי ריחני זה, הנחשב למעדן בעיני המקומיים, נקרא "הפרי המסריח ביותר בעולם". לא בכדי הזכיר ביומניו אלפרד ראסל וואלס, בוטנאי בן דורו של דארווין כי החוויה של אכילת דוריאן משולה ל"אכילת פודינג לימון תוך כדי עשיית הצרכים".
ילדי שטעמו מהדוריאן נגסו ממנו בהנאה גלוייה. מתברר כי בהיעדר דעות קדומות (כמו אצל המבוגרים) בנוגע לריח וטעם, אפשר בקלות להתמכר לטעם החזק, שיזכיר תמיד את הנופים והחוויות של סרילנקה, ארץ האגדות.

שחיית בוקר נוסח פינוולה
פינוולה (Pinawella) מוקפת היערות, הממוקמת על הגבעות של מרכז סרי לנקה, היא דוגמא אופיינית לאזור הטרופי. הכפריים החיים באזור מסיימים את יומם, בדרך כלל עם שקיעה. הלילות מאופיינים בקולות של  צרצרים, קרקור צפרדעים וצריחת תנשמות, המביעה שביעות רצון מלכידת עכבר טועה. את השקט הלילי המבורך מפר עדר של יותר מחמישים פילים צעירים ובוגרים כאחד, הצועד, עוד לפני אור ראשון, לכוון הנהר.
מידי בוקר ניתן לראות חבורה של גברים מהלכים בצידי העדר, מתעלמים מההמולה שבמרכז, מקל מחודד בידיהם, והם משוחחים על דא ועל הא, כאילו הם נמצאים בבית קפה בשעת בין ערביים.
חבורת הגברים הללו קבלו אותי ואת ילדי בעת שטילנו באזור. המחזה היה מרתק ומפחיד כאחד:  שלושת הגברים חיכו עד שאחרון הפילים יכנס אל הנהר, ירטיב את גופו בזרנוק של מים היישר מן החדק, ורק אז צעדו, ללא חשש היישר למרכז העדר.
הפילים קיבלו אותם בברכה, וחלקם אף הרימו חדק. נראה היה כאילו הם  מזמינים אותם לטפס על מסת גופם האדירה. במרץ רב החלו שלושת הגברים לשפשף את בטנם של הפילים בקליפת אגוז קוקוס עשירה בסיבים.
כחצי שעה לאחר מכן, עם זריחת החמה, פתחו הגברים בקריאות רמות וחדות, שהבהירו לפילים כי הגיעה השעה לסיים את מקלחת הבוקר.
בעצלתיים החלו הפילים לצאת מן הנהר, חושפים את גופם לקרני השמש, שחדרו דרך עלוות הדקלים שמסביב, וייבשו במהירות את העור המחוספס. הם החלו לנוע בחזרה לכוון היער, תוך שהם עוברים מול מספר חנויות, ומניסים לתוכם חבורת תיירים יפניים מבוהלים.
מצעדם הבטוח של הפילים ניתן היה ללמוד כי אין זו הפעם הראשונה שהם חולפים בדרך זו.
הפילים הגדולים התפזרו על פני שטח, והחלו לתלוש בחדקם עשבים, צמחים ועלים, וללעוס אותם ברעש מעורר תיאבון. הפילים הצעירים  נכנסו אל תוך סככה מקורה, והמתינו בקוצר רוח למלווים, שנכנסו ובידיהם בקבוקי חלב גדולים. הם הרימו את החדק, והחלו לינוק היישר מהבקבוקים.
רק כעת לאחר פעילות הבוקר נחו הפילים בעצלתיים, סופגים את קרני השמש החמות ומצפים בדריכות לשעות החמות ביותר, אז שוב תגיע השעה לבקר בנהר הצונן.

גני המלך ובית היתומים של הפילים
המסעדות הקטנות של פינאוולה ממוקמות על קטע הנהר אליו מגיע עדר הפילים לצינון הצהרים. הישיבה במקום היא חוויה נפלאה לילדים ולמבוגרים כאחד. תושבי סרילנקה הקימו כאן בית יתומים לפילים צעירים. מכל חלקי האי מובאים לכאן פילונים שאיבדו את הוריהם, או שנפגעו בתאונה כלשהיא. כאן הם מקבלים טיפול חם ואוהב, ואינם נדרשים לעבוד בתמורה.
המבקרים במקום צופים בעדר המגיע דרך שדירת החנויות אל הנהר, נכנס אל המים בהנאה, ונוכחים לדעת כי אפילו פיל יכול להתנהג ככלבלב מחמד חביב.
לא הרחק מפינאוולה ממוקמת עיר הגבעות קנדי (Kandi). מיקומה בגובה של 500 מטר מעל פני הים, משפיע על מזג האוויר וגורם לרוחות קרירות, ואקלים ממוזג בניגוד לאזורי החוף החמים.  הבריטים ששלטו בעבר באי הפכו את קנדי לאחת מעיירות הנופש האהובות עליהם, ואף טרחו לטפח את  הגנים הבוטניים של העיר.
בשנת 1371 העביר אחד ממלכי האי את ארמונו לעיר קנדי. 376 שנים אח"כ (בשנת 1747) הפך השטח לגן מלכותי, וצמחים מאסיה כולה הובאו, להנאתו של המלך, אל המקום.
הבריטים שהשפעתם ומעורבותם בפוליטיקה המקומית הלכה וגדלה  פיתחו את הגן, המשתרע כיום על שטח בן 590 דונם. יחד עם גני בוגור, שבאי ג'אווה, נחשב הגן לאחד משני הגנים הבוטאניים היפים בדרום מזרח אסיה.
האדמה הפורייה, האקלים הממוזג והיציב לכל אורך השנה הפך את המקום לגן עדן של אוהבי הבוטאניקה והטבע: דקלים מיוחדים, פיקוסים משתרכים, צמחי מים בין הבריכות, סחלבים מרשימים וצמחי רפואה ותבלין ממוקמים בין אגמים ודשאים רחבי ידיים.
חורשת הבמבוק הגדולה היא אחד המקומות האהובים ביותר על הילדים. במבוק הענק צומח במהירות אדירה, ומגיע עד לגובה של 36 מטר. עם הצמיחה נושרת הקליפה, מהגבעול ויוצרת צורת חצאי עיגולים, שאותם ניתן להלביש על המצח, וליצור מעין "כובע טבחים" או "כתר" גדול.

 
חוויה בלתי נשכחת
כאשר יוצאת משפחה לטיול פילים היא מרוויחה חוויה שלא תישכח במהרה. יש משהו מאחד, מגבש וראשוני בטיול משפחתי מסוג זה. בתוך היערות הירוקים של סרי לנקה, כאשר הפיל מבוסס את דרכו בבוץ ובמים בין פרחי נופר ולוטוס, ברור ליושבים על גבו שהם מצויים בליבה של חוויה שאין להחמיצה.
את הילד אפשר להושיב ברגליים יחפות ממש על ראשו של הפיל, כך שכפות הרגלים חשות את חום גופו של הפיל ואת עקצוצי שערות אוזניו. החוויה האותנטית והחזקה משרה על כולם שלווה והתרוממות רוח.אין זה עוד מרכז קניות, עוד משחק מחשב או אפילו ביקור בדיסנילנד. זוהי חוויה שמלווה את הילדים עוד ימים רבים.